Metaverse. אנו נשמע על כך בשנים הקרובות ואכן, זה יהיה אחד הנושאים החמים. אבל מהו מטא-verse של חסד? איך נולד ומעל לכל מי טבע את המונח הזה? רבים (הצעירים בוודאי) יחשבו שזו "המצאה חדשה" של מטא (לשעבר פייסבוק) אבל במציאות זה לא המקרה. הרעיון הגיע מ ניל סטפנסון בשנות התשעים. אז בוא נלך ונראה, על סמך העבודות שלו, מה הרעיון הזה ולמה אין לזה שום קשר לפרויקט של מארק צוקרברג.
מהו המטא-ברס וכיצד הוא נוצר? בואו נענה על השאלות הללו ונראה איך ליוצר שלה אין שום קשר עם צוקרברג.
"Metaverse", האם המונח שבו משתמשת פייסבוק כדי להגדיר את הצעדים הבאים שלה בבניית יקום וירטואלי. זה יעבוד בתור "הגרסה הבאה של האינטרנט". כדי לקבל מושג ברור למה מארק צוקרברג מתכוון, פשוט צפו בסרט אחת Player Ready (אבל קריאת הרומן אפילו טובה יותר). כפי שציפינו, הרעיון היה נוצר לפני כשלושים שנה מאת אדם בשם ניל סטפנסון, שלפני כמה ימים אמר את דברו על פרויקט הקולוסוס הכחול:
מכיוון שנראה שיש בלבול הולך וגובר בנושא זה: אין לי שום קשר לכל מה ש-FB עושה בנוגע ל-Metaverse, מלבד העובדה הברורה שהם משתמשים במונח שטבעתי ב-Snow Crash. לא הייתה תקשורת ביני לבין FB ולא הייתה שום קשר עסקי
המחבר של קראש שלג, שהוא אגב הרומן שבו ניל סטפנסון הזכיר לראשונה את המילה המדוברת, רצה להרחיק את עצמו. אין בזה שום דבר מוזר: לספריו של סטפנסון תמיד היה כזה מרכיב חתרני מאוד ומתנגד לחברות גדולות. למשל, קחו יצירות כגון קריפטונומיקון o אנאתמה.
אבל אם אתה חושב שהמוצר שיצר ניל היה משהו שנולד כמהפכן, אתה טועה מאוד. לפני שנים, ב-2017, הוא עצמו הכריז מי היה רק"להמציא חרא". לכן, המטא-verse כפי שהוא עלה אינו נובע ממחקר קפדני כלשהו. עם זאת, המטא-ברס של סטפנסון וזה שמטרתו מטה, לשעבר פייסבוק, נובעים מרעיון משותף.
המטא-verse של סטפנסון הוא א סביבה מוכרת למשתמשיה, כביש באורך 216 קילומטרים בצורת כוכב לכת כדורי. חברה מחזיקה בו והחלל הריק לחלוטין שלה עומד למכירה כדי שלקוחותיה יוכלו לעשות מה שהם רוצים. הגישה ל-metaverse נשלטת במלואה על ידי חברת טלוויזיה כבל שיש לו מונופול על מידע ותקשורת. ובכן, זו המציאות של הפרויקט של צוקרברג.
אבל אם תרצו, המושג metaverse נולד עוד קודם לכן, בשנות ה-70. סוֹפֵר ויליאם גיבסון, שנים לפני סטפנסון, הוא טבע את המונח מרחב סייבר ברומן שלו "שורף את Chrome". אולם ההבדל בין שני ה"קווים" נעוץ במוחשיותם. בעוד ששל גיבסון מיוצג יותר כהשלכה מופשטת ומנטאלית, זו של סטפנסון מוחשית הרבה יותר. סוג של חיים מקבילים.
אבל אחרי שאמרתי את זה, אילו השלכות יהיו לזה על חברת העתיד? זה לא תלוי בנו לומר, אבל אנחנו יכולים להניח שכמו ברומן "אחת Player Ready"של ארנסט קליין, אחד הדברים הברורים ביותר יהיה ההתרגלות של הפרט ממציאות חלופית טובה יותר מהמציאותית. זומבים דיגיטליים, כפי שנאמר על ידי אוניברסיטת סידני שאינו יכול לזהות את האמת מהשקר. כדי לצטט זמר-יוצר איטלקי מצליח, נאמין ש"החיים האלה מזויפים, כמו מה שעובר למציאות באינטרנט". ואכן, אנחנו משאירים אתכם עם שיר בשם "L'infinito"מה שמתאר היטב את החברה הנוכחית והעתידית.
